פרק שונה במקצת היום.

בשנת 2006 נרצחה נערה צעירה בבית ספר ברמת הגולן. תאיר ראדה זיכרונה לברכה.
בשישה בדצמבר 2006, אמה דיווחה שהיא נעדרת ושעה לאחר מכן נמצאה גופתה בתא שירותי הבנות של בית הספר בו למדה.

זאת תקופה בלי טלפונים חכמים, רשתות חברתיות פרימיטיביות וכמעט שאין מצלמות.
המשטרה עוצרת מספר חשודים ומשחררת אותם. שבוע לאחר הרצח נעצר רומן זדורוב שעבד כשיפוצניק בבית הספר מטעם חברה קבלנית.

זדורוב הוא עוף מוזר. הוא מכחיש קשר לרצח, אבל משהו לא נראה לחוקרים. לאחר שמונה ימי חקירה רצופים הוא מודה ברצח מול מדובב שנכנס לתאו. אולי רצה לעשות עליו רושם ואולי באמת היה צריך לפרוק.

זדורוב משחזר את הרצח, יודע להצביע על תא השירותים בו נרצחה תאיר, מסביר כיצד שיסף את גרונה וטוען כי רצח אותה מפני שקיללה אותו לאחר שסירב לתת לה סיגריה.

בביתו של רומן נמצאים סרטים בהם נראים גרונות משוספים וברשותו אוסף סכינים.
הכל נראה סגור.

אבל יום למחרת הוא מתחרט וחוזר בו מהודאתו. וכאן הכל מתחיל להסתבך.

משפחתה של תאיר טוענת שלא עישנה וחבריה טוענים שלא נהגה לקלל.

המשטרה לא מוצאת כתמי דם בכיור בו רומן טען כי שטף את הסכין, לא את בגדיו המוכתמים בדם לא את כלי הרצח.

משפחת ראדה מבקשת מהמשטרה לפתוח מחדש את החקירה אולם העתירה שלה לבג"ץ נדחית.
עדויות שונות עולות במהלך השנים כי נערה הייתה בתא יחד עם תאיר, גם לפי הקול וגם לפי הנעליים שנראו מתחת לדלת.

אבל בשנת 2010 זדורוב מורשע מעבר לכל ספק. השופט יצחק כהן מקריא את הפסק הדין ובין היתר אומר:
"אין לנו ספק שהנאשם שבפנינו הוא הרוצח של הנערה תאיר ראדה."

השופטים מסבירים כי זדורוב ידע פרטים מוכמנים, פרטי חקירה אשר ידועים רק לרוצח.

זדורוב מערער ובשנת 2014 מורשע בשנית.

שנה לאחר מכן בית המשפט העליון מחליט להותיר את הרשעה על כנה ברוב של שני שופטים מול אחד. כאן נוצר סדק. שופט בית המשפט העליון לא מסכים עם ההרשאה. הדבר מוביל לקבוצות רבות אשר מנסות לברר בעצמן האם זדורוב הוא הרוצח או לא.

עדויות חדשות הראו כי טביעת נעל נוספת שלא הייתה שייכת לזדורוב, הייתה בעייתית. המדינה טענה כי היא הייתה של מחלץ אלמוני ואילו לאחר בדיקות מדעיות הסתבר כי כתמי הדם עליה לא היו יכולים להיות שייכים למחלץ שהגיע לזירה לאחר שעות, אלא טביעת העקב ועליה סימני דם כפי הנראה שייכת לרוצח או רוצחת.

בשנת 2021 השופט חנן מלצר הורה על קיום משפט חוזר לזדורוב שיחל באוקטובר.

בינתיים קרו דברים מרתקים בעולם התקשורת. קבוצות שונות קמו כדי לעזור לזכות או להרשיע את זדורוב והן מעורות בפרטים אפילו יותר מעורכי דינו.

אחד האנשים שצפה בכל שעות החקירה, כתב על זה ספר ומספר על הממצאים שלו הוא פרופסור אזי לב רן, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת אריאל. אני גם מתחיל ללמד שם השנה, קורס לפודקאסטים, וכשפגשתי את אזי ושוחחנו על מקרה תאיר ראדה, החלטתי לראיין אותו לפרק.

הנה פרופ' אזי לב רן.