לפני כשנה הוזמנתי להרצות בחיפה על ידי עמותת נאמן, העוסקת בשיקום שלאחר שבץ מוחי. העברתי את ההרצאה למשתתפים שהיו בעיקר בני 50+. חלקם ישבו עם פה פתוח והזילו ריר. לחלקם היד או הרגל זזה בתנועה אי רצונית. חשבתי על זה שיכול מאוד להיות שרק כמה שבועות לפני כן הם היו מהנדסים בכירים, מנכלים של חברות או כל אחד מאיתנו. זה עשה לי נורא עצוב לראות אותם ככה. ואולי זה השפיע עלי ככה כי נוכחתי לדעת שבשנייה אחת אנחנו יכולים להפוך למישהו אחר לגמרי.
ד"ר אורון, מנהל מחלקת השיקום בבית בצבר רפואה, סיפר לי על אבא שלו וכסא הגלגלים, על הביקורים בבית לוינשטיין בתור ילד, על מטופל שמביא אותו לדמעות גם היום ומה זה לעזאזל שיקום.
האזנה נעימה!