שפת אמת לפרשת כי תצא- תרנט
במדרש כי יקרא ק"צ הנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של א"א כו' המול ימול ע"ש. הענין הוא כי א"א נולד ערל והקב"ה נתן בידו הכח להסיר הערלה זה עיקר כריתות הברית שנמסר לו פנימיות האדם והנה מצות מילה רומז על כל המצות שהן להסיר מכסה הגשמיות מכל אבר ולגלות פנימיות החיות שהוא באמת רמ"ח מצות וכל מצוה הוא מפתח מיוחד לאבר מיוחד. והקב"ה בחכמה ברא את האדם. וכ' מה רב טובך א' צפנת ליראיך ולכן כ' שש אנכי ע"א כמוצא שלל רב וחז"ל דרשו על המילה שהוא כלל כל המצות אבל כמו כן נמצא אוצרות מטמוניות בכל אבר ובכח המצות נפתחים אלה האוצרות והוא ממש כמוצא שלל רב והקב"ה רצה לזכות את ישראל והרבה להם המצות שיוכלו בכחם למצוא אלה המטמוניות שהטמין הקב"ה באדם כמ"ש נר לרגלי דבריך. וז"ש במד' לוית חן הם. ובאמת כל ציור האדם רומז לעולמות עליונים ובכל מצוה נפתח שער מיוחד וכמו כן בכל שמירת מל"ת נעשה תיקון למעלה לסתום פי המקטרגים וכח סט"א שבכל העולמות. ורצה הקב"ה שיהי' התיקון על ידינו ז"ש המל ימול שע"י מילה שלמטה יתעורר ברית מילה שלמעלה. וכמו כן בהעברת סט"א כמ"ש תמחה זכר עמלק למטה ואני אמחה מלמעלה נמצא מתחבר מעשה האדם לתיקון העליון זה נק' לוית חן. ועיקר תכלית המצות כמ"ש בזוה"ק י"ה עם שמי שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח נמצא בשמירת כל התרי"ג חל שם ה' על האדם ולכן כ' במד' שצריכין ליזהר במצוה קלה כבחמורה שתכלית התיקון בא בשמירת כל המצות דווקא. ואפי' בזה"ז שא"י לקיים כל המצות במעשה יכולין לקיים בדיבור ומחשבה כמ"ש חישב אדם לעשות מצוה. וכמו כן העוסק בפ' חטאת ועולה כאילו הקריב. וזה שסמך המד' על מצות קן ציפור שע"י שליחות האם יתעורר רחמים למעלה ומזמנים מן השמים קן צפור לאיש ישראל כדי שעל ידו יתעורר הרחמים למעלה בעבור שרצונו ית' שע"י בנ"י יהי' כל התקונים: