הרעשה כבדה של הפגזות.
חריגה אפילו ביחס לעוטף.
אני נכנס לממ"ד ומצטרף למיטה של דרור ביתי בת החמש וחצי.
אשתי, אפרת, נכנסת לרכב וטסה בין נפילות טילים כדי להגיע אל הבן הגדול, צור,
ששהה בבית של סבא עם אח שלי ומשפחתו.
היא הגיעה ללא פגע ומאותו רגע אנחנו מפוצלים.
בטוחים שתכף ההפגזה תיגמר ונשוב להיות יחד.
תוך מספר דקות אני מתחיל לשמוע ירי מנשק קל
ומבין שהסיפור שונה הפעם אבל עדיין לא מבין כמה.

תודה לשגיא שפרוני ולהגר דרור
תודה לאורי בן דור שערך את הפרק.